רש"י על שבת ה׳ א

1 מקורה - שיש לה גג:

2 כמאן דמלי - דבר סתום מכל צד הוי כמלא חפצים עד גגו דאין אוירו חשיב אויר הלכך כל הנזרק לתוכו הוי כמונח:

3 התינח רה"י - דבע"ה אלא רשות הרבים דעני מי מוקמת ליה במקורה:

4 לדגלי מדבר - וכל מלאכות דבשבת ממשכן גמרי לקמן מדנסמכה פרשת שבת לפרשת משכן בויקהל:

5 הא מני - דלא בעי מקום ד' אחרים היא:

6 עמד במקומו - זרק חפץ וקבלו אחר עמד המקבל במקומו וקבל:

7 חייב - הזורק דאיהו עבד עקירה והנחה:

8 עקר - המקבל ממקומו ורץ לקראת החפץ וקבלו:

9 פטור - הזורק דלא איתעביד הנחה מכחו:

10 דפשיט כנפיה - פרס בגדו דהוי ד':

11 טרסקל - סל:

12 רשות היחיד הוא - ואמאי מחייב משום הוצאה:

13 לימא - מתניתין דלא חשיב ליה רה"י דלא כרבי יוסי ברבי יהודה:

14 וזרק - מרשות הרבים:

15 ונח על גביו חייב - דאע"ג דלמטה לא הוי קנה רחב ד' הואיל ובראשו ארבע אמרינן גוד אחית מחיצה והוי רה"י גמור:

16 למעלה מי' - הוי רה"י הואיל ורחב ד':

17 שלשל - השפיל כמו היה משלשל בחבל:

18 למטה מג' - דהויא כקרקע:

19 והא עומד קתני - העני עומד בחוץ והא יושב הוא:

20 בשוחה - כופף עצמו:

21 ואיבעית אימא - בעומד בגומא וידו סמוכה לשפתה:

22 איכפל תנא כו' - טרח התנא בכל זאת ולא היה לו להודיענו דמוציא מרשות לרשות חייב אלא על ידי דברים הללו שאין דרכן בכך לתני פשט כנף בגדו לפנים דהוי ד':

23 היכא דאחשבה - זה העושה מלאכה נתכוון לתתה ליד חבירו כי מתניתין:

24 אבל היכא דלא אחשבה - שהלכה ונחה מעצמה ביד חבירו דהאי דזריק לא אחשבה ליד חבירו לאנוחה בגווה דלא נתכוון לכך:

25 עמד - המקבל במקומו וקבל:

26 חייב - הזורק:

27 פטור - הזורק דלא עביד הנחה:

28 מאי קמיבעיא ליה - מאי ספיקא איכא מאיזה טעמא יפטור הא עבד עקירה והנחה:

29 כשני בני אדם דמיא ופטור - דהוו להו שנים שעשאוה דכיון שלא הניח החפץ לילך עד מקום הילוכו ולנוח אלא רץ אחריו ועכבו הויא ליה עקירה קמייתא בלא הנחה:

30 מה לי הטעינו חבירו - דפטר ליה תנא דמתניתין דקתני או שנתן לתוכה והוציא שניהן פטורין:

31 לא תימא קיבל - פשט ידו וירדו לתוכה דלא עבד מעשה:

32 אלא אימא קלט - השתא סלקא דעתך כשהיה הקילוח יורד הכה בידו אחת וקבלו בחברתה דעבד ליה עקירה: